מרכיב הפעילויות הללו בעיני חלק הוא היכולת לעורר זרימת אדרנלין במשתתפים. אולם, ההבט הרפואי הוא שהזרימה או ה"הי" המקושרים עם הפעילות הוא לא כתוצאה מהפרשת אדרנלין כתוצאה מפחד, אלה כתוצאה מעליה ברמת הדופמין, האנדרופינים והסרטונין בגלל עליה במאמץ הגופני. יתרה מכך, מחקר שנעשה בזמן האחרון מציע שהקשר בין אדרנלין וספורט אתגרי "אמיתי" נסיוני.
אדרנלין
שיווק הספורט האתגרי
יש סוברים שההבדל בין ספורט אתגרי לספורט הוא קשור לשיווק כמו שהוא קשור לרמת הסכנה המעורבת וכמות האדרנלין. יתרה מכך, ספורט כמו רוגבי למרות הסיכון ורמת האדרנלין, עדיו לא יכנס לקטגוריה של ספורט אתגרי בגלל התדמית המסורתית של המשחק, ובגלל שאין בו מרכיבים של ספורט אתגרי אחרים כמו מהירות גבוהה והכוונה לבצע פעלול. דרבי הרס, בעיקרו ספורט למבוגרים, לא נכלל בד"כ בקטגוריית האתגרי, אבל, תחרויות BMX, ספורט של צעירים, כן נחשב אתגרי. בנוסף להפרדת הדורות, סימן נוסף לספורט האתגרי הוא ההלך התרבותי- דחיית הסמכות והסטטוס קוו של הנוער.
סיווג הספורט האתגרי
סיווג בשנת 2004 יצא ספר של ג'ו טומלינסון שחילק את הספורט האתגרי לאלו שמתרחשים באויר, על הקרקע ובמים. ספורט אתגרי שמתרחש באויר כוללים: קפיצת באנג'י, דאייה, הליכה על חבל, קפיצות סקי, צניחה חופשית, גלישת אויר, טיסה וכד'. ספורט קרקעי כולל: קיר טיפוס, מירוץ מכוניות, החלקה אגרסיבית על קרח, BMX, אופנועים אתגרי, סקי אתגרי, סקי בסגנון חופשי, שיוט יכטות על הקרקע או על קרח, אופני הרים, טיפוס, סקייטבורד, סנובורד, סנומוביל וכד'.



